איברא דה' חוקי חיים זיל בסי' ט"ל תמה על תשו' המבי"ט הנז' דסתר את אהלה במ"ש בח"ג סי' הקיל דאם קרע את השטר ולא החזירו הוי כמי שקרע שטר אחר שלא הפסיד אלא שעבוד השטר לח המלוה אם יש עדים או שא נו מכחיש הלוה וכו' כי מדבריו אלו משמע דהא מיהא נמחל שעבודו וזה סותר למ"ש בח"א דהגם שנקרע השטר שעבודו קיים כל שלא נפרע החוב וטורף מאותו זמן והצ"ע יש"ב. הנה מלבד דעכ"ז לא מלאו לבו לעשות מעשה היפך ה' המבי"ט וכמבו' בדבריו שם בר מן דין דה' שערי רחמים בח''המ סי כ"ד ול"ד עמד ע"ד ובא לכלל ישוב על ב' תשובו המבי''ט דמ"ש בח"ג דבקריעת השטר הפסיד השעבוד הכונה טרפת לקוחות לטרף ממשעבדי דכיון שנקרע השטר הוה ליה מע"פ ומצו לקוחות למימר מאחר שידענו שקרעת השטר אמרנו מסתמא כבר פרע ומ"ש בח"א לאו לענין טרפת לקוחות איתמר רק לגבות ממה שתחת ידו דהגם דלוה ושעבדה לאחרים מ"מ שעבוד אין דינו כמכר יש"ב חילוק נכון ואמתי ותמה על מז"ה יד ימין בח"המ סי' יו"ד דסמך אדברי המבי"ט בח"ג לומר דאף דקרע השטר גובה ממשעבדי הצד השוה שבהם דהחוב אינו נמחל לענין לגבות ממנו ובכן ק' על ה' באמ"ח ז"ל דפסק לדיניה בסכינא חריפא דאם באה לגבות מבעלה וכגון שנתגרשה. אינה גובה כתובתה דקריעתה זוהי מחילתה וכפי האמור אהמ"ר מעוצם חכמתו דבר בקדשו מה שאיני. וכזאת וכזאת ק"ל על הר"הג מיהרח"פ זיל בתשו' חוקות החיים סי' ה"ד שכתב וז"ל בנ"ד שעשה מעשה רב לקרוע הכ"י שחתם הלוה עצמו וקרעה החתימה ונתנה לו אין לך מחילה גדולה מזו אפי' לא דבר לו כלום כ"ש שאומר ש' (הלור) שאמר לו עתה נתרצית ונעשה כרצונך אין לך מחילה בפי' גדול מזה יעו"ש ולא זכר שר לכל האמור
. עוד אשוב אתפלא על ה' באמ"ח ז"ל דכיון דדיהו מיירי שהאשה היתה בכעס ומתוך כעסה ושיחה קרעה את שטר כתובתה אפי' אם לא היה כאן קריעה לבדה אלא גם דברי מחילה שהיה חומר לבעלה בפי' שמחלה כתובתה עכ"ז ל"מ שהרי פסק מורם בח''המ סוסי של"ג דמחילה ע"י כעם ל"מ ויטו' בפתחי תשובה שם ס"ק טו"ב וה' ירים משה בח'המ סי' י"ב סקי"ד רמז כמה פוס' המדברים בזה לך ואספת סו"ד שדבריו שגבו ממני וצ"ע. ומ"מ אם בא לקיימה ולכתוב לה כתובה אחרת בהא מודינא ודאי דלא כתבינן אלא מהשתא כיון דגם לפי דברי הפוס' הנז' לא גבייא מזמן ראשון אלא מיניה אבל אינה טורפת מהלקוחות ובזה צדק הרב זל במשפטו אשר חרץ שם דצריך לכתב מזמן של השתא יעו"ש
. ג אפי' למאי דאסקינן לעיל דקורעת כתובתה איננה כמוחלת ומצייא לגבות כתובתה הכל במשלם ואפי' מהמשועבדים לאחרים רק שאינה טורפת מהלקוחות ה"ד בגרושה אבל אם היא אלמנה שבאה לגבות מהיורשים בכה"ג לא גבייא לפי מה שלמדנו להועיל ה' שערי רחמים סו"סי ל"ד מדנפשיה ופשפש ול"ו מצא לה' פני משה ח"א סי' ס"ו דקס"א שכתב כדבריו י"ש
. סימן ק''ז
 א ס"א ש"ע הכותב כל נכסיו לאשתו וכו' לא עשאה אלא אפוטרופא וכו'. זה למעלה משלשים שנה אנכי עשיתי אר"ש רחבה בענין זה ושם ישבנו גם בח'נו כמה פרטי דינים הנז' בסי' זה והעלינו מה שהוא לענין דינא לפק"עד. ומצאת כי תדרשנו בתשו' לחלק ח"המ סי' ו' שעלו על מזבח הדפוס וקראתי בשם חשן האפד לך ואספת כלליהן ופרטותיהן בעזר משדי
. סימן יק"א
 א ס"א ש'ע מתנאי הכתובה שיהיו הבנים זכרים יורשין כתו' אמן וכו' ע' מה שהאריך ה' בני אברהם בא"הע כי' כ"ח בחילוקי דעות הפוסקים שבאו בענין זה בטור וב"י ועוד לו בסי' ב"ך
 ב שם וי"א שאף התוס' בכלל. כל האחרונים אחזו צע"ר ע"ד מרן הללו דנקט להך דינא בלשון י"א מאחר שהוא סוגייא בדוכתה בר"פ אע"פ ע' ח"מ. ב''ש. כנה"ג הגה"ט סק"ג. יד"ח סק"ב וע' יאו'ה יעלה למ''ור דיינא מוהרי"קו ז"ל בחא''הע סי' ח' מה שטרח ניישב ושם בהגהותי רשמתי לה' חינא וחסדא ח''ג דס"ט ע"ד שגם הוא דרך ובא לו לכלל ישוב. והן עתה נד"מ תשו' מוה"רי פאראני ושם בתשו' סי' ס"ו כתב דאיזה תלמיד כתבו
 ג ס"ב ש"ע בר"א שהניח יותר על ב' כתובות דינר וכו'. יאודה יעלה שם נשאל אי בעינן מותר דינר על ב' הכתובות והתוספת רו די במה שיהיה מותר דינר רק על עיקר כתובה והנדונייא ופלפל בזה ולא העלה ארוכה וע' בהגהותי שם
. ד במחלוקת הפוס' שיש בעניינים האלו ואין שום אחד מהבנים מוחזקים היכי דיינינן ע' כנה"ג הגה"בי סק''ד. יד"א סק"יד. בני אברהם שם. המורם מהם דטוב לפשר ביניהם פשרה קרובה לדין
. ה סט"ו ש"ע לפיכך אין הבנים יורשים כתו' ביד עד שיהיה שטר כת בה יוצא מתחת ידם. ע' כנה"ג הגה"בי סק"ז שהרא"ם חולק בזה ותמהו עליו גדולי האחרונים שהוא היפך דברי הרמב"ם ויישבו דבריו וע' יד"א ס"ק ט"ו וט"ז. יאודה יעלה שם שהביא מ"ש ה' משא"מ בא"הע סי' כ"ח דקפ"ג ע"ז והצ"ע דבריו.